לאחרונה אובחנה שרה כחולה במחלה קשה, שלמרות שאינה מסכנת חיים, העמידה אותה בסיכון להיריון הבא. מחלתה של שרה גרמה לה לא להיות מסוגלת להחזיק חפצים קלים שלא לדבר על תינוק. היא לא הצליחה לעלות במדרגות, לצאת לקניות, לטפל בילדים. בהישארה לבדה, הריונה של שרה היה בסיכון משמעותי. למרבה המזל, שרה הייתה בקשר ממושך עם העובדת הסוציאלית של ״נפש אחת בישראל״ והסבירה לה על מצבה. העמותה הציבה מיד צוות מתנדבים שיסייע לשרה ועובדת סוציאלית מקצועית שתעזור לה לעבור את התקופה הקשה הזו. כמה חודשים אחר

השיחה הראשונה שלי עם טליה היתה דרך הטלפון, בתקופת משבר הקורונה. היא סיפרה כי יש לה ארבעה ילדים בבית והיא כעת בהריון חמישי עם תאומות. היא סיפרה בכאב כי לפני שבועות אחדים, בעלה ארז את חפציו ועזב את הבית, ללא התראה מוקדמת וללא סיבה ברורה. הוא סירב בכל תוקף להיות בקשר איתה. טליה היתה שבורה. היא סיפרה בבכי כי בעלה הינו המשענת הרגשית וכלכלית שלה. היא הסבירה כי היא אוהבת אותו מאוד ומתקשה לדמיין את חייה בלעדיו. היא האשימה את עצמה בהיעלמות שלו, למרות שהתקשתה למצוא סיבה קונקרטית לכך.

שלום, אני ריקי מירושלים הייתי אחרי לידה של הבכור שלי, היינו מאושרים עם תמיכה מההורים מבחינה כלכלית גופנית ונפשית. הלידה הייתה יחסית קצרה ולאחריה תפרים רבים. כחודשיים לאחר הלידה התחלתי לחוש ירידה במצב הרוח בתאבון בסדרי השינה. חשתי פעמים רבות חוסר אונים רציתי לצעוק, רציתי לברוח ואפילו לאבד עצמי לדעת.. התפטרתי מהעבודה, מה שלא הוסיף למצב. כשהאחות בטיפת חלב נתנה לי שאלון מצב רוח לנשים אחרי לידה, בתחילה חשבתי לטייח ולומר שהכל טוב, במחשבה שניה החלטתי שאולי כדאי לקבל עזרה. יצא לי ניק

את גלי פגשתי לראשונה כשבוע אחרי לידת בנה הבכור. גלי הופנתה אלינו ל"נפש אחת בישראל" דרך העובדת הסוציאלית במחלקת נשים בבית החולים שערי צדק לאחר שנראה כי היא זקוקה למענה נפשי לאחר הלידה וכן מצבה הכספי היה קשה מאד. קצת רקע על גלי ועל התהליך שהיא עברה בנפש אחת בישראל. גלי היא חיילת בודדה בת 20 המשרתת בבסיס באזור ירושלים ומגיעה מרקע חרדי. במהלך שירותה הצבאי הכירה בחור והשניים ניהלו זוגיות. לאחר תקופה של שמונה חודשים גלי התחילה לחוש ברע והופיעו תסמינים המעידים על הריון אך היא התעלמה